השחיטה השנייה בז'טל: 6 באוגוסט 1942
- 5 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
ערב רביעי, 5 באוגוסט 1942. שעת בין הערביים. העובדים שבו מן העולם החיצוני דרך שער העץ של הגטו. הנשים בישלו ליד התנורים הקטנים, המשותפים לעשר משפחות ויותר. אנשים ישבו בחדרים, תכננו מקלטים חדשים מתחת לפני האדמה, פרנסו את הפוליטיקה העולמית ועקבו אחרי חדשות מן החזית. ירח כסוף יצא לטיולו בשמים.
שלושה חודשים חלפו מאז השחיטה הראשונה. הגטו למד לנשום בתוך הכיבוש. אנשים כלל לא חשבו על בריחה, כתב יצחק גולדשטיין לימים; הם בנו מקלטים וסברו שזה יציל אותם ממוות. הלילה של ה-5 באוגוסט היה שקט, כמו תמיד, היסווה את מה שהתקרב. למחרת בבוקר תחל השחיטה השנייה בז'טל.
השחיטה השנייה בז'טל: הבוקר שבו הוכרזה ז'טל יודנריין
עם שחר של יום חמישי, 6 באוגוסט 1942, פרצו לגטו גרמנים ושוטרים. כל העיירה, בטווח של קילומטר, הייתה מוקפת בטבעת צבא צפופה. הפקודה הדהדה ברחובות: "כל היהודים, ללא יוצא מן הכלל, לבית העלמין הישן, לביקורת תעודות וכרטיסי עבודה. התנגדות לפקודה מסכנת בעונש מוות!!!"
לא הייתה דרך לברוח. כבר האיר היום, תנועה צבאית חסמה כל מוצא. כל אחד ניסה להציל עצמו כפי יכולתו. יצחק גולדשטיין הספיק לברוח ולהסתתר בבוידם, בתוך הנוצות. לרוב האחרים לא הייתה הזדמנות כזאת. הוא כתב:
"השחיטה השנייה התרחשה בכ"ה באב, ביום חמישי עם שחר. היהודים השורדים יזכרו את יום חמישי ההוא עד קברם."
בית העלמין הישן
בבית העלמין הישן עמד המון גדול. שקט. נואש. מדי רגע הגיעו קרבנות חדשים, מן הגטו הגיעו יריות וזעקות. מבית החולים של הגטו גורשו החולים בבגדים תחתונים; יולדת, משתרכת בקושי, נשאה את ילדה שזה עתה נולד, עטוף בחיתולים. שני גברים חולים תמכו זה בזה בשילוב זרועות.
במרכז הרחבה עמד גְריפינקֶרל, רב-האומן של הז'נדרמריה הגרמנית בז'טל. גבוה ושמן, בגיל העמידה, בידו סיגר. צילה זרניצקי-יוסלבסקי הייתה שם ושרדה לכתוב: "הוא מעשן את הסיגר שלו, ובוחן בדם קר, בחיוך חביב, כמו היה בתערוכה בגלריה, את התמונה המקורית: גסיסת העיירה."
שוטרים עם מקלעים התהלכו ופיזמו שיר עליז. אחרים ניגשו לשכניהם ועשו בידיהם תנועת שחיטת תרנגולת לעברם. "תתייפו," הציע אחד מהם ועבר בין השורות עם מראה.
המסה הגדולה עמדה שקטה, מאובנת. לא הדי הירי, לא הזעקות, לא המוות המרחף חופשי סביב, ולא כל אלה יחדיו, זעזעו אותה. מאמינים לחשו וידוי. אפיקורסים ניאצו את אלוהים. מי יודע, תהתה זרניצקי, אולי עושה עתה כל אחד את מאזן חייו.
213 מתוך כמעט 4,000
אחרי הסלקציה, הוליכו את הנותרים דרך רחובות זרועי מתים ושלוליות דם לשוק, ומשם לאולם הקולנוע בעיר. שם, בבניין האבן של שמרקה, ספרו אותם:
"האחרון קרא: 213. מאתיים ושלושה עשר יהודים. זה היה מניין היהודים מתוך כמעט 4,000 יהודים בז'טל!"
ז'טל יודנריין.
תגובות