פרטיזנים

---

ישראל בוסל

התחנך בז'טל אצל אביו הנפח. במקצועו היה מסגר וחשמלאי. בשנת 1943 שירת בפלוגה הפרטיזנית "בורבה" (מאבק) שמפקדה היה קוליה וורכונין. לאחר תקופה קצרה פורקה היחידה ופוזרה ליחידות שונות. ישראל הועבר ליחידה, שבה היה יהודי יחיד בין שישים וחמישה רוסים וביילורוסיים. מחלקתו תודרכה למשימות מיוחדות: חבלה בקווי רכבת, פיצוץ בונקרים ורכבות. נוסף על כך עסקה היחידה גם בפירוק פגזים ובייצור מוקשים. ישראל היה אחד מיוצרי המוקשים המצטיינים: הוא רכש במהירות את המיומנות והטכניקה להכנתם, והיה אהוד על כולם. ביוני 1943 נהרג ישראל בוסל ממוקש קטלני כזה שהמציא, בעת ביצוע פעולת מיקוש בקו הרכבת לידא-ברנוביץ, לא רחוק מנובוילנה. התברר כי פטרול גרמני שהיה באיזור תקף באופן בלתי צפוי את הפרטיזנים וכדי לא ליפול בידיהם, פוצצו שני חברים, ביניהם ישראל, את עצמם בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים". בן עשרים ותשע היה במותו. לאחר מותו הוענק לישראל עיטור" גיבור ברית המועצות".

אליהו קובנסקי

הצטיין אף הוא בקרבות רבים נגד הגרמנים. ואף איבד את ידו באחד מהם. שמונה חודשים שכב בבתי-חולים וידו נותחה כמה פעמים. בתור גיבור ברית-המועצות ובכל העיטורים: המדליה הפרטיזנית דרגה א', הכוכב-האדום, מלחמת-העם ועיטור לנין מדרגה ב' - זכה ליחס נאה ולטיפול מסור.

אהרון היידוקובסקי

הצטיין בהברחות יהודים מגטו נובוגרודק. תוך סכנת נפשות הוא חדר מספר פעמים לתוך הגטו, שהיה מגודר עם עמדות שמירה מסביב, והצליח להבריח עשרות יהודים מהגטו ליער. אהרון השתתף גם בהתקפה על חיל המצב הגרמני בז'ולודק שבו הושמדו כל הגרמנים. באחת הפעמים יצא עם חברו שלמה איצקוביץ להניח מוקשים מתחת לפסי הרכבת, מעבר לנהר הנימן. האזור היה ידוע כעוין מאד ושרץ פרטיזנים פולנים-לבנים אנטישמיים. ואמנם מפעולה זו לא חזרו שניהם. לאחר זמן נודע שהיו אלה אותם פרטיזנים (פולנים לבנים) שרצחו אותם. בטקס הקבורה הוקראה פקודה על הצגתם לקבלת אות הצטיינות "הכוכב האדום".

שלמה שיפמנוביץ וירחמיל ליכטר

יחד עם קבוצת פרטיזנים נוספת תקפו בפברואר 1944 שוב את חיל המצב ברודה-יבורסקה. בהתקפה הראשונה, תפסו שלושה בונקרים עם שבעים ושישה שבויים. משני הבונקרים הנותרים נפתחה עליהם אש תופת. שניהם, שלמה וירחמיאל, התקרבו לבונקרים הללו וניסו להשתיק את הירי. ירחמיאל נהרג במקום ושלמה נפצע קשה. לאחר כמה ימים - נפטר.