אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל: ״משחק ילדים״

אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל נולד בז'טל ב-29 בדצמבר 1931. כשנכנסו הגרמנים לז'טל עוד לא מלאו לו עשר שנים. "לא חלפו שלושה שבועות מאז נכנסו הגרמנים לז'טל, ואני התייתמתי. הגרמנים רצחו את אבי עם 125 היהודים הראשונים."

הוא היה בן תשע.

מתגנב דרך התיל

אחרי שהגטו נסגר, לייבוביץ' הפך לפרנס בן תשע. "השתדלתי לעזור לאימא והייתי מתגנב מן הגטו דרך התיל הדוקרני, הייתי קונה אוכל ומביא הביתה. לא אחת רדפו אחריי, אך תמיד נחלצתי."

"בקבוצת העשרים האחרונה"

ב-30 באפריל 1942, השחיטה הראשונה בז'טל. הגרמנים לקחו את יהודי ז'טל ביער קורפיש.

"הושיבו אותנו במרחק של כמה מאות מטרים מן הבורות ביער קורפיש. הגרמנים הובילו אותנו בקבוצות של עשרים אל הבור. שמענו את היריות וראינו את האנשים נופלים לבור, שקרש רחב היה מונח עליו וכשעלו עליו היהודים, ירו בהם הגרמנים."

"בקבוצת העשרים האחרונה הלכה למוות אחותי התאומה."

שישים איש תחת התנור

לקראת השחיטה השנייה, באוגוסט 1942, כבר היו מוכנים.

"כבר החכמנו ועשינו מקלט בתוך מאפייה. תחת לתנור הגדול בו אפו לחם היו שני כלובי עופות גדולים. ביקענו את הקיר בין שני הכלובים ואוויר שאבנו מן הארובה. בזמן השחיטה השנייה, באוגוסט 1942, הסתתרנו שם שישים אנשים."

"לאחר שני ימי ישיבה יצאו כמעט כולם וברחו, אך איש לא רצה ללכת עם ילדים, ונשארנו במקלט שלושה בוגרים וחמישה ילדים. ביום החמישי יצאנו בלילה."

הדרך לפרטיזנים

"הלכנו לדבורץ, שם עוד היו יהודים. היה לי כאב בטן חזק ואמי נאלצה לשאת אותי על ידיה."

כעבור שבועיים ראו שחופרים בורות בבית העלמין היהודי בדבורץ. "בלילה ברחנו, קבוצה של חמישים אנשים, אל הפרטיזנים."

אחיו לייזר כבר היה פרטיזן באוטריאד היהודי של הרשל קפלינסקי.

ילד בין פרטיזנים

ביחידת הפרטיזנים, לייבוביץ' מצא את מקומו.

"בעת המצוד הגדול באו אלינו פרטיזנים. הייתי מכין למענם קיסמי הצתה, בתמורה הרשו לי לצחצח את נשקם."

בתחילת 1943 מת דודו מטיפוס. אחיו חלה גם הוא. "כשהיו הגרמנים מפגיזים אותנו היו כולם בורחים, רק אני הייתי נשאר עם אחי החולה ועם עוד אישה חולה, אתקה. הייתי קוטף ביער חמוציות ונותן להם לאכול."

"בקיץ עקרו כולם אל אוהלי קיץ, אך אותנו לא רצה איש לקחת אתו למקום החדש, כי אמי הייתה לבדה עם שני ילדים קטנים."

"לכן הלכתי לקבץ נדבות אצל הגויים."

"הייתי פרוע, כאילו נולדתי ביער"

כשנגמרה המלחמה, חזרו הביתה.

"הכול סביב היה הרוס ושבור. מרחוק ראיתי את ביתנו, ליד הנהר, עומד עדיין שלם. עד מהרה כיתרו אותנו השכנים הגויים. תפסתי שייגץ שצחק עלינו כשהובלנו לשחיטה והכיתי אותו כהוגן. הייתי פרוע, כאילו נולדתי ביער."

הוא ניסה ללכת לבית הספר. "גרמתי למורים צרות גדולות. הייתי מעשן סיגריות בשיעורים, התכתשתי עם השקצים ושתיתי יי"ש." מורה אחד ביקש להשליכו. בסוף הושלך. ניסה סדנת סנדלרים. ניסה כובענות.

"רשמתי עצמי מבוגר מכפי שהייתי בפועל." ונסע לרוסיה ללמוד מקצוע.

אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל: ב-29 באפריל 1948

"ב-22 במאי 1946 באתי אל לודז'. אמי ואחותי באו כעבור חודש." אחיו הבכור, שהצטרף לצבא האדום, נהרג בעת כיבוש ורשה.

מלודז', אחר כך גרמניה. שם למד בבית הספר אורט.

"ב-29 באפריל 1948 באתי לארץ ישראל."

יום אחד לפני יום השנה השישי לשחיטה הראשונה בז'טל.

"מיד הצטרפתי לצבא היהודי אף שעוד הייתי צעיר. אך ידעתי לאחוז רובה ביד."

"המלחמה בערבים נראתה לי משחק ילדים לעומת המלחמה בגרמנים, שחוויתי."

"זה סוף סיפורי על שנות ילדותי העגומות בז'טל וביער."

נכתב בידי אברהם לייבוביץ', נולד בז'טל ב-29 בדצמבר 1931.

---

מתוך הפרק "ז'טל על סף כליה". פנקס ז'טל, תרגום עברי 2023, עמ' 375-376.