תנועת המחתרת בז׳טל: אלתר דבורצקי ושלום פיולון

הידיעות על טבח יהודים ברוסיה הלבנה הגיעו לגטו ז'טל בדרכים עקלקלות, דרך איכרים, דרך לחישות. הגרמנים השתדלו לבודד את הגטו מן העולם שבחוץ, אך לא הצליחו. בקרב אנשים יחידים שהעמיקו להתבונן ומבינים לאן הדברים הולכים, נתגבש רעיון.

לא לתת להובילנו כצאן לטבח. כאן נולד הרעיון להקים את תנועת המחתרת בז׳טל.

תנועת המחתרת בז׳טל: לא להניח להובילנו כצאן לטבח

הרעיון הופיע בצורה ברורה בפנקס: "נתהווה הרעיון לארגן התנגדות מזוינת, לא להניח להובילנו כצאן לטבח, אלא להתגונן עם נשק ביד ואם ליפול, אזי כגיבורים."

האיש שלקח את הרעיון הזה ובנה ממנו ארגון היה אלתר דבורצקי, עורך דין ועסקן ציבורי מוכר בז'טל לפני המלחמה. חבר פועלי ציון, מרצה, נציג הקהילה מול הגרמנים בגטו. הוא הבין מה שרבים סירבו להבין: הגרמנים תכננו להשמיד את כל היהודים, את השקטים ואת המהפכנים, את המועילים ואת ה"לא-מועילים", ללא הבדל.

"יוזם הרעיון בז'טל היה עורך הדין אלתר דבורצקי. הוא היה המארגן והרוח החיה של תנועת המחתרת בז'טל."

הנשק, המיליציה, והשלישיות

להקמת המחתרת נדרש קודם כל נשק. לא קל היה להצטייד בנשק בתוך גטו מוקף. דבורצקי גבר על הקשיים בשיטה כפולה: מצד אחד ארגן את המיליציה היהודית בגטו, שאיפשרה לו לגייס לשורותיה אנשים מהימנים ולבצע משימות חשאיות. מצד שני קשר קשרים עם קצינים סובייטים לשעבר ועם איכרים שהסתירו נשק מימי הנסיגה הסובייטית.

הנשק הגיע ממקורות שונים, ועבר דרך נקודה אחת: "אלתר דבורצקי קיבל את הנשק אישית בבית העלמין היהודי ולאחר מכן העבירו עם חברי מיליציה אחדים לבית לא מאוכלס בתחום גטו ז'טל. פעמים אחדות גם אוחסנו רובים ורימוני יד באורווה של יונה מדווצקי."

את הנשק הזה יועד לתכנית מסודרת. המיליציה חולקה לשלישיות, כל אחת עם תפקיד ספציפי בעת אקציה גרמנית. שלישייה אחת: להצית את המנסרה של קפלינסקי ברחוב נובוגרודק. שנייה: את הטחנה של צ'רניקוויץ. שלישייה נוספת: להשתלט על המקלע בלשכת העבודה. הבהלה שתיווצר תכסה בריחה המונית ליער.

הבגידה ושלום פיולון

באפריל 1942 נכנס לתמונה איש בשם וניה, קצין סובייטי לשעבר שהציע לספק נשק. מראש עלו חשדות. מפקד המיליציה אברהם אלפרט יעץ לא ללכת לפגישה. דבורצקי עצמו הסכים. אבל אחד מהחברים, שלום פיולון, הנמרץ והנועז, סבר שאפשר לסמוך על וניה.

לפנות ערב של 26 באפריל 1942, כשירדה החשכה, התגנב שלום פיולון דרך התיל מן הגטו. במקום המוסכם מצא את וניה. וניה הוציא אקדח, "לבחון את הסחורה". ברגע שפיולון אחז בו, כיתרו אותם ז'נדרמים גרמנים. האקדח היה שבור. לא ניתן לירות בו.

הפתק שנכתב בדם

מה שקרה לשלום פיולון אחרי המעצר תועד בפנקס: "עינו אותו בעינויים הגרועים ביותר כדי שיסגיר את מנהיג הארגון, תלשו ושרפו את בשרו, אך הוא שמר את הסוד הקדוש נעול בקרבו."

מבעד לסורגים הצליח לשלוח פתק. הפועלים היהודים שמצאו אותו ראו שהוא נכתב בדמו. שלום פיולון כתב:

"חברים, הֱיו שקטים, לא אבגוד בכם. הצילו עצמכם אם אתם יכולים, המשיכו במלאכה ונִקמו את דמי."

חלוצי תנועת ההתנגדות בגטו ז'טל

ארבעה ימים אחרי מעצרו של פיולון, ב-28 באפריל 1942, ברחו דבורצקי וכמה מחבריו ליער. הם לא יכלו לדעת אם שלום פיולון יחזיק מעמד תחת העינויים, ולא היה טעם להישאר ולהסתכן. דבורצקי הגיע ליער עם שכנוע עז שהתנועה שבנה תישא פרי גם בלעדיו.

ביער ניסה דבורצקי לשכנע פרטיזנים נוצרים לבצע פשיטה על ז'טל בעת השחיטה המתוכננת הראשונה, כדי לאפשר ליהודים לברוח. הפרטיזנים הנוצרים לא הגו חיבה ליהודים ולא הבינו לרוחו. הם הזמינו את דבורצקי ואת משה פוזדונסקי לפגישה, וכשחזרו נפלו במארב.

"נפלו בו אלתר דבורצקי ומשה פוזדונסקי, כשהם מגוננים בגבורה על עצמם ועל הכבוד היהודי."

קברם נמצא ביערות ליד הכפר פודיאבורקה.

---

מתוך הפרק: ז'טל על סף כליה, עמ' 378-381. פנקס ז'טל.