כיבוש ז׳טל ב-1941: יום קיץ בהיר אחד
- לפני 4 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
"יום קיץ בהיר אחד פשטה הידיעה שפרצה מלחמה בין גרמניה לרוסיה."
כך פותח עזריאל שילוביצקי את עדותו בפנקס על כיבוש ז׳טל. הוא כתב אותה שנים לאחר מכן, מניו יורק, על האופן שבו קרסו חיי הקהילה, שבוע אחרי שבוע, מאותו בוקר ועד לגטו.
לאותו בוקר של 22 ביוני 1941 היו שלוש תגובות שונות. ושלושתן קרו בו-זמנית.
שלוש תגובות
שמחת הנוצרים לא תשוער. הם לא אהבו את הממשל הסובייטי, ועכשיו ראו אותו קורס. כשחטפו פקידים סובייטים נבוכים כלי רכב כדי לנוס מזרחה, הנוצרים הבינו לפני שאר התושבים מה עומד לקרות.
אצל היהודים, אותו יום, הגיע גיוס. מאות גברים צעירים נלקחו לצבא הסובייטי. "בעיירה פרצה אנדרלמוסיה. אימהות ביכו את הבנים, נשים את הבעלים."
הגברים שטרם גויסו החלו להרהר בבריחה מזרחה. בלילה לא ישן איש.
כיבוש ז׳טל 1941: גזירה אחרי גזירה
כל יום שעבר הוסיף שמועה גרועה יותר. הסובייטים נסוגו, ביזה של מחסנים התרחשה ללא ממשל שיעצור אותה. ב-25 ביוני הנמיך מטוס גרמני מעל לז'טל. ניסה להפציץ את המנסרה של קפלינסקי, פגע בבית נוצרי, הרג אישה. מן היום ההוא התחילו להריח אבק שרפה.
מי שהיו לו מכרים נוצרים בכפרים הלך אליהם לחכות. עניים יותר נשארו מחכים בבית.
ואז הגיע הקרב.
בשבת האחרונה של יוני ניסה כוח סובייטי נסוג לפרוץ דרך ז'טל. "כל העיירה שכבה על הקרקע, יהודים אדוקים בטליתות התחננו לאלוהים שהקרב לא יחדל, אדרבה שיימשך, ובלבד שלא ייכנסו הגרמנים."
אותו לילה השליך גרמני רימון לבית חיים של אליה-מאיר, שגר בפינת השוק ברחוב נובוגרודק. הרג את חיים ואת בנו. אלה היו שני הקרבנות הראשונים שהביאה ז'טל על המזבח הגרמני.
הימים הראשונים
אחרי הקרב החלה ביזה. האיכרים בזזו בתי יהודים ומחסנים.
מוצב גרמני לקח חמישים בני ערובה יהודים. ההוראה: אם ייהרג גרמני אחד בז'טל, יירו בחמישים. בין החמישים: עורך הדין אלתר דבורצקי, לימים גיבור ז'טלאי. לעת ערב לקחו שלושים נוספים, הרב בראשם, לקצור שחת. כעבור יום שוחררו. בבתים כבר בכו עליהם, בטוחים שיירו בהם למוות.
בתחילה הגרמנים, חיילי חזית, לא התאכזרו יתר על המידה. הבינו בז'טל שאחריהם יגיע ה-SS.
בוקר אחד הגיעה מפקדת שדה עם רשימה שהכינו נוצרים מקומיים. נאסרו שישה יהודים שלכאורה שיתפו פעולה עם הסובייטים. ירו בהם מיד בנובויילניה. היו אלה: אתל אובסייוויץ' ובתה דינה, אלתר גרצובסקי, שמעון לבורונצ'יק, אברהם גוזובסקי, יודל ביילסקי.
אם ובת. שישה שמות. על רשימה שהכינו שכנים.
"הרצח עשה רושם כבד." מאז ואילך, כשהגיע רכב גרמני לעיירה, נעלמו הגברים. מי למרתף, מי לעליית הגג, מי לגינה, וחיכו שם עד שנסעו ממנה.
"בשעה שכולם כבר היו בעולם האמת"
ב-23 ביולי 1941 נכנסה לז'טל מחלקת SS מנובוגרודק. כל הגברים היהודים בגיל 16-60 הוצאו לשוק. ה-SS קרא מרשימת האינטליגנציה שסיפקו הנוצרים (רשימת מנהיגי הקהילה ו״בני האינטיליגנציה״ שסיפקו הנוצרים), הוציא אותם מן הקהל, ולאחר מכן הובילם לנובוגרודק. על גורלם של 120 הגברים, ראו את הפוסט "120 הגברים שנורו ראשונים" באתר.
לחמש מאות הנותרים ניתנה פקודה לצעוד ברחובות ולשיר ניגונים חסידיים ואת "התקווה". הגרמנים הסריטו זאת. כשחזרו לשאול אחר הגברים שנלקחו, לקחו מהציבור גם חליפות ומגפיים, לכאורה כדי להחזיר אותם, שילוביצקי כותב: "בשעה שכולם כבר היו בעולם האמת."
בז'טל של אותם חודשים חולקו האנשים לשני מחנות. אופטימיסטים שהאמינו שהגאולה קרובה, ואחרים שראו את המציאות בעיניים פקוחות. כל שבוע האריכו את מועד המפלה הגרמנית. שילוביצקי מגדיר את אותן שיחות כהונאה עצמית, כמו "התענגות על טיפות מלח אמוניה להשיב נפשו של מתעלף."
יום הכיפורים הגיע תחת הכיבוש. לא הרשו להתפלל בבית המדרש. כל אחד התפלל בביתו, "והדכדוך גבר."
שתי טבעות
ב-28 בנובמבר 1941 ניגשו יהודי ז'טל למסור את הזהב, הכסף והנחושת שנצטוו לתת. עד עשר בבוקר התנהל הכול כשורה. ואז הגיע תורה של גברת ליבה גרצובסקי.
הגרמנים גילו שתי טבעות זהב שהסתירה בכיסה. הוציאו אותה מהתור, אל הרחוב, ויורו בה לעיני כולם. המטרה, לפי שילוביצקי: להפחיד את הציבור בתעלול.
"לאחר רצח זה כבר ראינו בבירור שחיינו הם חסרי ערך. התחלנו להבין שחייבים להרהר בדבר וליטול את גורלנו בידנו."
מתוך הפרק: תחת עול הגרמנים, עמ' 327-329. פנקס ז'טל.
תגובות