ז'טל לפני המלחמה: שלושה רחובות ועיירה שלמה

עדות על ז'טל לפני המלחמה: הרחובות, הנחל והשוק

"העיירה דומה כשתי טיפות מים להרבה עיירות קטנות בלרוסיה הלבנה."

משה ביתן (ביטנסקי) כתב כך מתל אביב, חמישים שנה אחרי שגדל שם. הוא היה ילד בז'טל של תחילת המאה ה-20.

"רק שניים-שלושה רחובות ראויים להקרא רחוב. כל האחרים: סמטאות צרות עקומות."

אורכה של ז'טל כולה: פחות מחצי קילומטר. רוב הבניינים: בקתות עץ עם גגות משופעים. רק כמה בתי אבן בעלי שתי קומות.

ז'טל לפני המלחמה הייתה עיירה קטנה.

"נחל צר, יבש לחצי, זרם לרחוב העיירה וחילק אותה לשניים."

הנחל חצה את ז'טל לשני חצאים. מצד אחד: כיכר השוק. מצד שני: שאר השכונות.

במרכז ז'טל: כיכר השוק.

ביום שלישי הגיעו לכאן איכרים מהכפרים הסמוכים: עגלות, סוסים, סחורות. הכיכר התמלאה. בסוף היום, התרוקנה.

בית הכנסת ובית המדרש עמדו מסביב.

שרה גול-ביגין כתבה מירושלים על הרחוב שגדלה בו.

"היהודים הראשונים בז'טל התיישבו ברחוב סלונים, על הדרך שהוליכה לסלונים."

רחוב סלונים היה הארוך ביותר בעיירה. הוא נמשך מבית הדין ועד לנחל. לאורכו: בית המדרש הראשון, בית המדרש השני, מקווה, ספרייה.

כאן ריכוזים כל מוסדות הקהילה.

הרב של ז'טל אהב את רחוב סלונים.

הוא עבר בו בכל יום. גול-ביגין כותבת שהרחוב היה ציר החיים של הקהילה: מבית הדין ועד הנחל, כל מה שנחשב עבר שם.

בשנת 1936, לפני שעלה לארץ ישראל, שב ביתן לז'טל לאחר שנים רבות.

שמח שמצא את בני משפחתו. ביתר שנות חייו כתב מתל אביב על ז'טל "לפני חמישים שנים": על הרחובות, על הנחל, על כיכר השוק.

בשנה שבה כתב, 1957, לא היה לאן לשוב.

מקור: פנקס ז'טל (1957), "ז'טל לפני חמישים שנים" מאת משה ביתן (ביטנסקי), עמ' 79–81; "רחוב סלונים" מאת שרה גול-ביגין, עמ' 306.