עיירה שלא הייתה ממוצעת: קהילת ז׳טל לפני השואה
- 21 באפר׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 20 במאי
ז'טל, בלרוס: עיירה שלא הייתה ממוצעת
"ז'טל לא הייתה עיירה ממוצעת."
כך כתב ועד ספר הפנקס בשנת 1957, כארבע-עשרה שנים לאחר שהקהילה חוסלה. לא הגזמה, לא נוסחה שגרתית. תיאור של מציאות שאפשר לאמת.
קהילה יהודית ז'טל קמה והתבססה על מישוריה האינסופיים של בלארוס, בין סלונים ונובוגרודק. עיירה שלא הייתה מרכז מינהלי, לא מרכז מסחר, לא מרכז תעבורה. כתב ברוך קפלינסקי, היסטוריון ז'טל ומחבר הפרק המרכזי בפנקס: "אך היא הייתה מרכז יהודי קטן ל-3,000 נפשות יהודיות."
ארבע מאות חמישים שנה
ב-1498, לראשונה, מופיעים יהודים בז'טל בתיעוד ההיסטורי.
האוכלוסייה היהודית של ז'טל שאבה את פרנסתה ממלאכה וסחר עם העורף החקלאי הנוצרי. פרנסה דלה, ריחוק גאוגרפי, מצוקה כלכלית מתמדת. ועם כל זה, קהילה שהוסיפה לצמוח.
ברוך קפלינסקי, שכתב את פרק ההיסטוריה בפנקס ז'טל, עקב אחרי הקהילה לאורך כל הדורות כתב: "חרף המצוקה הכלכלית והריחוק הגאוגרפי פיעמו ביישוב היהודי של ז'טל רוח חיים ויזמות."
מאז ועד 1942 - ארבע מאות חמישים שנה של נוכחות יהודית רציפה באותו מקום.
תעודות פריבילגיה מהמאה השש-עשרה, מחלוקות ופסיקות מהמאה השבע-עשרה, שושלות רבניות מהמאה השמונה-עשרה, גלי הגירה לאמריקה ולארץ ישראל מהמאה התשע-עשרה - ולבסוף, החורבן.
לאורך כל הדורות, לא עיר גדולה ולא שם מפורסם. אבל קהילה חיה.
שלושה עולמות, עיירה אחת
מה שהפך את ז'טל לייחודית לא היה הגודל. היו קהילות גדולות ממנה. הייחוד היה בריבוי.
הפנקס מתאר שלושה אגפים שפעלו בו-זמנית, לרוב בחיכוך ביניהם, תחת אותה קורת גג קהילתית.
האגף האורתודוקסי הוציא מקרבו "אוטוריטות דתיות ולמדנים חריפים."
האגף הלאומי הצטיין "במשכילים המתקדמים שלו, בציונים נלהבים ובחלוצים לוחמים."
החלק הסוציאליסטי הוציא "מהפכנים משולהבים שהטיפו למרקסיזם וזרעו מרד נגד המשטר הצארי."
שלושה זרמים שלא הסכימו על כמעט שום דבר. התוכחו על רופא, על בית כנסת, על הכיוון שבו צריכה לצעוד הקהילה. "אך במאבק האינסופי למען קיום חומרי ותוכן חברתי," כתב קפלינסקי, "הפגינו יהודי ז'טל הרבה לב ואהבת ישראל."
גדולי ישראל שנולדו בז'טל
מהקהילה הקטנה הזו יצאו שתי האוטוריטות הרבניות הגדולות ביותר של המאות האחרונות.
המגיד מדובנה, הרב יעקב קרנץ, נולד בז'טל בשנת 1740. בן שמונה עשרה עזב לעולם הלמדנות ועורר "התפעלות רוחנית בעולם הלומדים." קפלינסקי ציין בצער: "עוול נגרם לעיירה ז'טל, שאחד מטובי בניה מכונה המגיד מדובנה ולא המגיד מז'טל."
החפץ חיים, הרב ישראל מאיר הכהן, נולד בז'טל בשנת 1839. לאחר שעבר לווילנה ולאחר מכן לראדין, הפך לאחת האוטוריטות הגדולות ביותר בעולם הרבני. "עריסתו עמדה בז'טל," כתב קפלינסקי. "כאן הציב את צעדיו הראשונים כנער, ובבתי המדרש של ז'טל החל להשתכלל."
שלושה גלגלים שהניעו את הקהילה
הפנקס מתאר גם שלושה גלגלים שדרכם יצאו יהודי ז'טל אל העולם.
הגל הראשון: עלייה לארץ ישראל. קפלינסקי מציין שיהודי ז'טל היו "מן החלוצים שקיימו מצוות יישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19." הם עלו לפני שהיה לכך שם.
הגל השני: הגירה לאמריקה. כשגלי הפוגרומים פשטו ברחבי רוסיה בשנות ה-80 של המאה ה-19, יצאו ז'טלאים לחפש לחם וחופש במערב. לפי נתוני הפנקס, חיו בשנת 1957 כ-600 משפחות ז'טלאיות בארצות הברית, ועוד כ-300 בישראל.
הגל השלישי: פרטיזנות. קפלינסקי ניסח את שלושת הגלגלים ביחד:
"יהודי ז'טל היו קנאים דתיים, למדנים חריפים, משכילים אורתודוקסים, מהפכנים משולהבים, ציונים מסורים, ובצוק העתים, פרטיזנים גיבורים. כך במשך 18 דורות."
"לוחמים גאים וחלוצים בדרכים בלתי סלולות"
ברוך קפלינסקי, עורך פנקס ז'טל, כתב את ההגדרה שנבחרה לפתוח את הספר:
"יהודי ז'טל היו לוחמים גאים וחלוצים בדרכים בלתי סלולות."
לא חלוצים בארץ ישראל בלבד - אף שיהודי ז'טל היו בין הראשונים שתמכו בעלייה ובהתיישבות הציונית. גם חלוצים בתוך העיירה עצמה: במחשבה, במוסד, בבחירת דרך שעוד לא הייתה ידועה.
ציוני ז'טל בנו תנועות כשלא היה ברור שתהיה מדינה. אורתודוקסים שמרו על מסורת כשהמודרנה הציפה כל כפר. סוציאליסטים דמיינו שוויון כשהעוני היה עובדה יומיומית.
זאת, לפי הפנקס, הסיבה שז'טל הייתה עיירה שלא הייתה ממוצעת: לא הגודל, לא המיקום - אלא אופי האנשים.
תור הזהב ובסופו החורבן
בתקופת הבין-מלחמות, בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, הגיע היישוב היהודי בז'טל לשיאו.
"התקופה בין שתי מלחמות העולם היא תור הזהב של היישוב היהודי בז'טל," כתב קפלינסקי. שלושת המחנות, האורתודוקסים, הציונים והיידישיסטים, פעלו בנפרד ויחד. כל מחנה הקים בית ספר משלו, תנועת נוער משלו, מוסדות משלו. "אך כולם יחד יצרו את הסימפוניה של הציבוריות היהודית בז'טל."
ואז הגיעה מלחמת העולם השנייה. תוך ארבע שנים, נחרב מה שנבנה ב-400 שנה.
קפלינסקי סיים את פרקו: "אלה תולדות היישוב היהודי בז'טל. כך צמח, כך חי, כך הושמד."
ולאחר מכן: "היום, ארבע-עשרה שנים לאחר כיליונו האכזר, ישמשו נא שורות אלה מצבה על קבר הקהילה היהודית בז'טל."
"היום" בכתיבתו של קפלינסקי מתייחס לשנת 1957, שנת פרסום הפנקס המקורי ביידיש.
הפנקס הוא אותה מצבה. האתר שלנו ממשיך אותה.
מקור: פנקס ז'טל (1957), עמ' 15–16 (מבוא) ועמ' 39–45 (ברוך קפלינסקי, "יהודי ז'טל לפי המקורות").
תגובות