הפרטיזנים מז'טל

ספטמבר 1942. שני איכרים הגיעו למטה האוטריאד של ז'טל עם ידיעה. ארבעים כלי רכב גרמניים חצו את נהר הניימן וכיתרו את הכפר דוברובקה. הגרמנים גירשו את האיכרים ומשפחותיהם אל תוך כמה אסמים גדולים, הטעינו את כל רכוש הכפר על משאיות, והעבירו לגדה השנייה של הנהר. מה שקורה שם ברגע זה, האיכרים שברחו אינם יודעים. הם ברחו כל עוד שנשמה בהם. משלחת עונשין שלום גרלינג, מפקד בפלוגה היהודית של אוטריאד ז'טל, תיעד את קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה בעדות שנכתבה לפנקס ז'טל לאחר המלחמה. הוא הסביר מיד

ב-30 באפריל 1942, בוקר שחור של האביב הבלארוסי, הגרמנים הורו לכל יהודי ז'טל להתאסף בבית העלמין הישן לביקורת תעודות. ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל עמדה לבדה עם ההחלטה הזאת: בעלה, שאול קפלינסקי, כבר היה אסור. בנה, רפאל, נורה באקציה של 120 הגברים, שלושה חודשים קודם. "הייתי נואשת מאוד," כתבה. היא ניסתה להחליט בצורה הגיונית. "ללכת לבית העלמין או לא?" "תחילה לא ידעתי מה לעשות. ללכת לבית העלמין או לא? אולי אסתתר? לא, אני פוחדת, החלטתי ללכת." היא הלכה. ליד תלמוד התורה, כשראתה את הנאספים, ה

אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל נולד בז'טל ב-29 בדצמבר 1931. כשנכנסו הגרמנים לז'טל עוד לא מלאו לו עשר שנים. "לא חלפו שלושה שבועות מאז נכנסו הגרמנים לז'טל, ואני התייתמתי. הגרמנים רצחו את אבי עם 125 היהודים הראשונים." הוא היה בן תשע. מתגנב דרך התיל אחרי שהגטו נסגר, לייבוביץ' הפך לפרנס בן תשע. "השתדלתי לעזור לאימא והייתי מתגנב מן הגטו דרך התיל הדוקרני, הייתי קונה אוכל ומביא הביתה. לא אחת רדפו אחריי, אך תמיד נחלצתי." "בקבוצת העשרים האחרונה" ב-30 באפריל 1942, השחיטה הראשונה בז'טל. הגרמני

הכפרים מסביב נצורים כבר ימים אחדים. המצב הולך ורע. כל הדרכים מנותקות. צילה זרניצקי-יוסלבסקי הייתה אז בפלוגה השלישית של האוטריאד היהודי, בפושצ'ה ליפיצ'נסקה. בחורף 1942. כשגרמנים הקיפו את היער. בגדי הקיץ: עדות צילה זרניצקי ז'טל החורף הגיע במלוא עוזו. "ביום יורד שלג, בלילה כפור. באוטריאד עדיין לא היו מחפורות." החברים החמושים הספיקו להתכונן: מגפיים, אדרות שער. אך הרוב עירומים. "בגדי הקיץ בהם ברחנו מן השחיטות, נקרעו בחודשים הספורים שאנחנו ביער." שלוש פעמים ביום בישל המטבח. לכל אחד