שוק ז׳טל: כמו למשיח ציפו ליום שלישי

עדויות על שני ימי שוק ז׳טל

"כמו למשיח ציפו בז'טל ליום שלישי."

כך נפתח הפרק על שוק ז׳טל בפנקס. לא הגזמה. תיאור.

"מארבע בבוקר התחילו מגיעים אכרים עם עגלות ותופסים מקום בשוק."

האיכרים הגיעו מהכפרים הסמוכים. לידם סוסים, עגלות מלאות. עמדו ליד מאזני הסוחרים. הרחוב הצר הפך לנהר אנושי.

ביום שלישי נפגשו בז'טל שני עולמות.

יהודים ולא-יהודים. סוחרים ואיכרים. מי שהביא ומי שקנה.

בצד אחד: דגים, תרנגולות, ביצים. בצד שני: בד, כלי עבודה, תבלינים. מהלך שוק ז'טל היה לאורך כל הרחוב ובשני צדדיו.

בסוף היום: האיכרים שבו לכפרים. הרחוב נתרוקן. ז'טל חזרה לעצמה.

יום שישי בז'טל היה עולם אחר.

"בוקר קיץ שקט. השמש נחפזת לזרוח היום, יום שישי בעיירה."

כך פתחה חיה אלפרט (קבוצת השרון) את הפרק שלה בפנקס.

עד ערב שבת: כמה שעות.

הנשים יצאו לקנות. דגים. עוף. ירקות. מי שקנה מוקדם: בחר. מי שבא באחרונה: לקח מה שנשאר.

אצל ליביציקה המוכרת מהכפר, אצל אברהם-משה, כל אחד ידע אצל מי לקנות ומה.

בשורות החנויות: "סור הנה" ו-"סור הנה". קריאות, מיקוח, שאלות.

בצהרי יום שישי: החנויות נסגרות. אחת אחרי אחת. הסוחרים מסדרים את הסחורה. הנשים האחרונות רצות הביתה.

יהודית אוסטרובסקי עזבה את ז'טל ב-1928 לתמיד.

היא כתבה מתל אביב: "אני נזכרת בניגונים... הניגונים שם."

בשוק ז'טל הייתה מוסיקה. כנר ניגן בפינת הכיכר. בין קולות הסוחרים וקולות האיכרים: מנגינה.

הרחוב מתרוקן.

ז'טל שקטה. שבת.

מקור: פנקס ז'טל (1957), "יום שלישי" (עמ' 302); "יום שישי בשוק" מאת חיה אלפרט (עמ' 305); "זיכרונות" מאת יהודית אוסטרובסקי (עמ' 307).