כל הפוסטים

ב-30 באפריל 1942 יצאו הגרמנים והמשטרה המקומית לרחובות ז'טל. תוך שעות ספורות נרצחו כאלף יהודים מבני הקהילה. האקציה הראשונה הותירה אחריה עיר שסועה, משפחות קרועות, ושורדים שנשאו את מה שראו עיניהם. פוסט זה אינו מסכם את האירועים. הוא מביא ארבעה קולות שנכחו באותו יום. ארבעה אנשים שונים, ארבעה מקומות שונים בתוך אותו בוקר. כל עדות היא עדות בפני עצמה. יחד הן מתארות את שחיטת יהודי ז׳טל 1942 מבפנים. שחיטת יהודי ז׳טל 1942: ארבעה קולות מאותו בוקר ב-29 באפריל בלילה ראתה מאשה ראזוואסקי עשרו

"יום קיץ בהיר אחד פשטה הידיעה שפרצה מלחמה בין גרמניה לרוסיה." כך פותח עזריאל שילוביצקי את עדותו בפנקס על כיבוש ז׳טל. הוא כתב אותה שנים לאחר מכן, מניו יורק, על האופן שבו קרסו חיי הקהילה, שבוע אחרי שבוע, מאותו בוקר ועד לגטו. לאותו בוקר של 22 ביוני 1941 היו שלוש תגובות שונות. ושלושתן קרו בו-זמנית. שלוש תגובות שמחת הנוצרים לא תשוער. הם לא אהבו את הממשל הסובייטי, ועכשיו ראו אותו קורס. כשחטפו פקידים סובייטים נבוכים כלי רכב כדי לנוס מזרחה, הנוצרים הבינו לפני שאר התושבים מה עומד לקרו

בחודש אוגוסט, בז'טל, החנויות נסגרו. לא בגלל שבת ולא בגלל ראש השנה. בגלל חג הכבאים. בשש בבוקר ניתן האות בחצוצרה. בעשר נאספו כולם ליד מגדל התצפית שבחצר בית הכנסת (שנבנה למעקב אחר שריפות). משם צעדו הכבאים בשורות סגורות, בליווי התזמורת, אל המפקד הנוצרי, יאקובלב, ידיד יהודים גדול. לקחו מידיו את דגל הכבאים, שהוצא בחגיגיות רבה. אחר כך: תחרויות, מרוצי סוסים ואופניים, וארוחת צהריים לכולם. כך, מדי שנה, בז'טל. ארגון כבאים מתנדבים ז'טל הוקם בשנת 1902. העיירה מנתה בערך 4,000 נפש, בתיה עשו