כל הפוסטים

ב-24 ביוני 2026 מתקיימת שיחה מקוונת על בריחת המנהרה בנובוגרודק ועל עתיד אתר מחנה העבודה, שעומד כעת בסימן שאלה. הנה הפרטים, ולמה זה נוגע ישירות לקהילת ז'טל. הרקע: בריחת המנהרה בנובוגרודק הסיפור של ז'טל הוא סיפור של אנשים שלא חיכו. שברחו ליערות, הצטרפו לפרטיזנים, ובחרו בחיים. אחד הפרקים הפחות מוכרים של הסיפור הזה קרה במחנה העבודה בנובוגרודק. ב-26 בספטמבר 1943, כ-240 היהודים האחרונים שנותרו שם חפרו במו ידיהם מנהרה וברחו דרכה אל החופש. לפי המחקר, לפחות 133 מהם שרדו. זהו מספר הניצ

ספטמבר 1942. שני איכרים הגיעו למטה האוטריאד של ז'טל עם ידיעה. ארבעים כלי רכב גרמניים חצו את נהר הניימן וכיתרו את הכפר דוברובקה. הגרמנים גירשו את האיכרים ומשפחותיהם אל תוך כמה אסמים גדולים, הטעינו את כל רכוש הכפר על משאיות, והעבירו לגדה השנייה של הנהר. מה שקורה שם ברגע זה, האיכרים שברחו אינם יודעים. הם ברחו כל עוד שנשמה בהם. משלחת עונשין שלום גרלינג, מפקד בפלוגה היהודית של אוטריאד ז'טל, תיעד את קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה בעדות שנכתבה לפנקס ז'טל לאחר המלחמה. הוא הסביר מיד

ב-30 באפריל 1942, בוקר שחור של האביב הבלארוסי, הגרמנים הורו לכל יהודי ז'טל להתאסף בבית העלמין הישן לביקורת תעודות. ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל עמדה לבדה עם ההחלטה הזאת: בעלה, שאול קפלינסקי, כבר היה אסור. בנה, רפאל, נורה באקציה של 120 הגברים, שלושה חודשים קודם. "הייתי נואשת מאוד," כתבה. היא ניסתה להחליט בצורה הגיונית. "ללכת לבית העלמין או לא?" "תחילה לא ידעתי מה לעשות. ללכת לבית העלמין או לא? אולי אסתתר? לא, אני פוחדת, החלטתי ללכת." היא הלכה. ליד תלמוד התורה, כשראתה את הנאספים, ה