כל הפוסטים

בחודש אוגוסט, בז'טל, החנויות נסגרו. לא בגלל שבת ולא בגלל ראש השנה. בגלל חג הכבאים. בשש בבוקר ניתן האות בחצוצרה. בעשר נאספו כולם ליד מגדל התצפית שבחצר בית הכנסת (שנבנה למעקב אחר שריפות). משם צעדו הכבאים בשורות סגורות, בליווי התזמורת, אל המפקד הנוצרי, יאקובלב, ידיד יהודים גדול. לקחו מידיו את דגל הכבאים, שהוצא בחגיגיות רבה. אחר כך: תחרויות, מרוצי סוסים ואופניים, וארוחת צהריים לכולם. כך, מדי שנה, בז'טל. ארגון כבאים מתנדבים ז'טל הוקם בשנת 1902. העיירה מנתה בערך 4,000 נפש, בתיה עשו

16 ביולי 1944. המפקד, איליה גלזקוב, כינס את פרטיזני אוטריאד בורבה וצעד עמם לכיוון ז'טל. השחרור הגיע. ביער נשארו מאחור חולים שלא יכלו ללכת, ומי שנשאר לדאוג להם. הינדקה מירסקי הייתה אחת הנשארות. בבוקר נתנה אוכל לחולים, ויצאה ללקט אוכמניות. ביער פגשה חיילים רבים של הצבא האדום. היה יום שמשי ושלֵו. כשחזרה למחנה, התפזרה הקבוצה הקטנה: ד"ר רקובר יצא לטייל, משהקה מירסקי, סוניה רקובר ומוטה זקרויסקי נשארו במחפורת אחת, הינדקה ואשתו של יענקל ישבו עם החולים במחפורת אחרת. הירי "לפתע נשמע יר

ז׳טלאים יקרים ודורות ההמשך, כולנו עדיין עם הלב והמחשבות באזכרה השנתית שהתקיימה ביום שני ל"ג בעומר 2026. 84 שנים חלפו מאז הוכחדו הקהילה והמשפחות שלנו על-ידי הנאצים ועוזריהם. בקושי נרדמתי בלילה בגלל המחשבות המדהימות על המפגש: השיחות והנוכחות של כל אחד ואחת מכם הזכירו עד כמה קהילת ז׳טל שלנו חיה, נושמת ומשמעותית. גם כשהיא פזורה במקומות שונים.ג דיברנו בקבוצות יחד על הדרכים לשמר את הזיכרון לדורות הבאים, ועל איך ממשיכים לטפח תחושת שייכות וחיבור - והתחושה היא שהכוח שלנו נמצא בדיוק כא