כל הפוסטים

ז׳טלאים יקרים ודורות ההמשך, כולנו עדיין עם הלב והמחשבות באזכרה השנתית שהתקיימה ביום שני ל"ג בעומר 2026. 84 שנים חלפו מאז הוכחדו הקהילה והמשפחות שלנו על-ידי הנאצים ועוזריהם. בקושי נרדמתי בלילה בגלל המחשבות המדהימות על המפגש: השיחות והנוכחות של כל אחד ואחת מכם הזכירו עד כמה קהילת ז׳טל שלנו חיה, נושמת ומשמעותית. גם כשהיא פזורה במקומות שונים.ג דיברנו בקבוצות יחד על הדרכים לשמר את הזיכרון לדורות הבאים, ועל איך ממשיכים לטפח תחושת שייכות וחיבור - והתחושה היא שהכוח שלנו נמצא בדיוק כא

הכפרים מסביב נצורים כבר ימים אחדים. המצב הולך ורע. כל הדרכים מנותקות. צילה זרניצקי-יוסלבסקי הייתה אז בפלוגה השלישית של האוטריאד היהודי, בפושצ'ה ליפיצ'נסקה. בחורף 1942. כשגרמנים הקיפו את היער. בגדי הקיץ: עדות צילה זרניצקי ז'טל החורף הגיע במלוא עוזו. "ביום יורד שלג, בלילה כפור. באוטריאד עדיין לא היו מחפורות." החברים החמושים הספיקו להתכונן: מגפיים, אדרות שער. אך הרוב עירומים. "בגדי הקיץ בהם ברחנו מן השחיטות, נקרעו בחודשים הספורים שאנחנו ביער." שלוש פעמים ביום בישל המטבח. לכל אחד

בגטו ז'טל פעלה מחתרת חמושה לפני השחיטה השנייה. אלתר דבורצקי הקים את תנועת המחתרת בז'טל, הבריח נשק ובנה שלישיות לחבלה. שלום פיולון מת בעינויים בלי לסגיר.