כל הפוסטים

ז'טל, בלרוס: עיירה שלא הייתה ממוצעת "ז'טל לא הייתה עיירה ממוצעת." כך כתב ועד ספר הפנקס בשנת 1957, כארבע-עשרה שנים לאחר שהקהילה חוסלה. לא הגזמה, לא נוסחה שגרתית. תיאור של מציאות שאפשר לאמת. קהילה יהודית ז'טל קמה והתבססה על מישוריה האינסופיים של בלארוס, בין סלונים ונובוגרודק. עיירה שלא הייתה מרכז מינהלי, לא מרכז מסחר, לא מרכז תעבורה. כתב ברוך קפלינסקי, היסטוריון ז'טל ומחבר הפרק המרכזי בפנקס: "אך היא הייתה מרכז יהודי קטן ל-3,000 נפשות יהודיות." ארבע מאות חמישים שנה ב-1498, לראשו

עדות יצחק אפשטיין על השמדת הצוענים בז׳טל ביום קיץ חם, ישב אביו של יצחק אפשטיין על כיסא בגינה. מעבר לגדר, חיו שכניהם הצוענים. אנשים בשם קונץ, אינגה, לובה ומזדרה. "הצועני מטבעו הוא אדם שקט, טוב לב," כתב אפשטיין. "אך הרדיפות הפכו אותו לאדם מדרגה שנייה." בפנקס ז'טל (1957) כתב אפשטיין - שגר לאחר המלחמה בכפר נטר - פרק קצר בשם "השמדת הצוענים בז׳טל". זוהי העדות היחידה בפנקס שמתארת השמדת קהילה שאינה יהודית. קול יהודי שמתעד את מות שכניו. כלואים שלושה ימים תחת הכיבוש הגרמני, נאסרו הצוענ

עדות אליהו קובנסקי על שחיטת ז'טל, מהבור ליער ולחזרה 30 באפריל 1942. ליד בית הקברות של ז'טל, פנו כולם שמאלה. כולם ידעו מאיזה צד הוא בא: מימין או משמאל. בשוק לפני כן, בשוק ז'טל עמדו 500 אנשים, יחפים, פניהם אל הקרקע. גברים נפרדו מנשים וילדים, ומשם יצאו לדרך. שחיטת ז׳טל: 1800 אנשים בבורות קורפיש הגרמנים הובילו 1,800 אנשים למרחק של קילומטר מן העיר. שם מצאו בורות גדולים, שתושבי הכפר קורפיש חפרו בלילה. יהודי ז'טל נורו בקבוצות. לששים האחרונים כבר לא היה מקום. הגרמנים הובילו אותם לקור