top of page
פנקס ז'טל · עדויות · זיכרון
הבלוג
סיפורים, עדויות ותיעוד מתוך קהילת ז'טל, מהפנקס ועד היום
ההיסטוריה של ז'טל
מהיסודות ועד החורבן
קהילה יהודית בבלארוס שנוסדה לפני מאות שנים. בתי כנסת, שווקים, תנועות פוליטיות - וקיץ 1942 שמחק את כולם.
קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה: ניצחון שהגיע מאוחר מדי
ספטמבר 1942. שני איכרים הגיעו למטה האוטריאד של ז'טל עם ידיעה. ארבעים כלי רכב גרמניים חצו את נהר הניימן וכיתרו את הכפר דוברובקה. הגרמנים גירשו את האיכרים ומשפחותיהם אל תוך כמה אסמים גדולים, הטעינו את כל רכוש הכפר על משאיות, והעבירו לגדה השנייה של הנהר. מה שקורה שם ברגע זה, האיכרים שברחו אינם יודעים. הם ברחו כל עוד שנשמה בהם. משלחת עונשין שלום גרלינג, מפקד בפלוגה היהודית של אוטריאד ז'טל, תיעד את קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה בעדות שנכתבה לפנקס ז'טל לאחר המלחמה. הוא הסביר מיד
לפני 5 ימים
שחיטת יהודי ז׳טל 1942: ארבע עדויות על יום ה-30 באפריל
ב-30 באפריל 1942 יצאו הגרמנים והמשטרה המקומית לרחובות ז'טל. תוך שעות ספורות נרצחו כאלף יהודים מבני הקהילה. האקציה הראשונה הותירה אחריה עיר שסועה, משפחות קרועות, ושורדים שנשאו את מה שראו עיניהם. פוסט זה אינו מסכם את האירועים. הוא מביא ארבעה קולות שנכחו באותו יום. ארבעה אנשים שונים, ארבעה מקומות שונים בתוך אותו בוקר. כל עדות היא עדות בפני עצמה. יחד הן מתארות את שחיטת יהודי ז׳טל 1942 מבפנים. שחיטת יהודי ז׳טל 1942: ארבעה קולות מאותו בוקר ב-29 באפריל בלילה ראתה מאשה ראזוואסקי עשרו
לפני 5 ימים
כיבוש ז׳טל ב-1941: יום קיץ בהיר אחד
"יום קיץ בהיר אחד פשטה הידיעה שפרצה מלחמה בין גרמניה לרוסיה." כך פותח עזריאל שילוביצקי את עדותו בפנקס על כיבוש ז׳טל. הוא כתב אותה שנים לאחר מכן, מניו יורק, על האופן שבו קרסו חיי הקהילה, שבוע אחרי שבוע, מאותו בוקר ועד לגטו. לאותו בוקר של 22 ביוני 1941 היו שלוש תגובות שונות. ושלושתן קרו בו-זמנית. שלוש תגובות שמחת הנוצרים לא תשוער. הם לא אהבו את הממשל הסובייטי, ועכשיו ראו אותו קורס. כשחטפו פקידים סובייטים נבוכים כלי רכב כדי לנוס מזרחה, הנוצרים הבינו לפני שאר התושבים מה עומד לקרו
לפני 5 ימים
חיי קהילה
השוק, בית הכנסת, בית הספר
הקהילה שחיה, עבדה ולמדה. מה היה יום רגיל בז'טל, ואיך נראו חגים, שוק ובית כנסת.
כבאים מתנדבים ז'טל: הכבאים שלנו, ועם תזמורת
בחודש אוגוסט, בז'טל, החנויות נסגרו. לא בגלל שבת ולא בגלל ראש השנה. בגלל חג הכבאים. בשש בבוקר ניתן האות בחצוצרה. בעשר נאספו כולם ליד מגדל התצפית שבחצר בית הכנסת (שנבנה למעקב אחר שריפות). משם צעדו הכבאים בשורות סגורות, בליווי התזמורת, אל המפקד הנוצרי, יאקובלב, ידיד יהודים גדול. לקחו מידיו את דגל הכבאים, שהוצא בחגיגיות רבה. אחר כך: תחרויות, מרוצי סוסים ואופניים, וארוחת צהריים לכולם. כך, מדי שנה, בז'טל. ארגון כבאים מתנדבים ז'טל הוקם בשנת 1902. העיירה מנתה בערך 4,000 נפש, בתיה עשו
לפני 5 ימים
שלושה בתי ספר בז׳טל
תלמוד תורה, ציש"א ותרבות: חינוך ובתי ספר בז׳טל בין המלחמות שלושה בתי ספר בז׳טל. שלוש שפות. שלושה עולמות. כל ילד יהודי בעיירה בחר צד. לפעמים ההורים בחרו עבורו. תלמוד תורה: 1909 "לא היו עדיין בתי ספר בז'טל. ילדים למדו לימודי קודש אצל מלמדים, אך רוסית ומעט חשבון לימד המורה." בשנת 1909 השתנה הדבר. "בתחילת 1909 נוסד בז'טל תלמוד התורה, שם למדו שמונה שעות ביום, לפני ואחרי הצהריים, תנ"ך, גמרא, עברית, רוסית, חשבון ונושאים כלליים." המייסדים: ר' מנחם ורניקובסקי, ר' זאב-וולף דבורצקי, ר'
21 באפר׳
שש מפלגות ז'טל בעיירה אחת
ציונים, מהפכנים ובונד: מפלגות ז'טל לפני השואה שש מפלגות ז'טל כתבו כל אחת את הפרק שלה בפנקס. ציונים. מהפכנים. בונד. פועלים. חלוצים. פועלי ציון. שישה מחברים, שישה קולות. הם לא הסכימו על דבר. לכל אחת הייתה אידיאולוגיה משלה, בית משלה, ספרייה משלה. בסוף נורו יחד. ציונים: 1892 ברוך קפלינסקי (תל אביב) כתב על הציונות בז'טל. הציונות הגיעה לז'טל לפני שהיה ברור שתהיה מדינה. ר' מנחם ורניקובסקי ור' אהרן-הירש לנגנברוט היו הראשונים. הם כינסו אסיפות בבית המדרש, קראו ב"המליץ", דרשו על ציון. ש
21 באפר׳
אישים מרכזיים
הפנים של ז׳טל
רבנים, מנהיגים, לוחמים ומורים שעיצבו את חיי הקהילה, לפני השואה ואחריה.
המגיד מדובנה
ר' יעקב-דב קראנץ נולד בז'טל בשנת 1740, בן לרב העיירה. הפך למגיד מדובנה, ממשל-אורים של הדור. משליו, ששמעו ולא כתב, פורסמו לאחר מותו. סיפורו מתוך פנקס ז'טל.
27 באפר׳
החפץ חיים, שנולד בז'טל
דיוקן שחור-לבן של החפץ חיים בזקנתו (זקן לבן, כובע שחור גבוה)
25 באפר׳
עיירה שלא הייתה ממוצעת: קהילת ז׳טל לפני השואה
ז'טל, בלרוס: עיירה שלא הייתה ממוצעת "ז'טל לא הייתה עיירה ממוצעת." כך כתב ועד ספר הפנקס בשנת 1957, כארבע-עשרה שנים לאחר שהקהילה חוסלה. לא הגזמה, לא נוסחה שגרתית. תיאור של מציאות שאפשר לאמת. קהילה יהודית ז'טל קמה והתבססה על מישוריה האינסופיים של בלארוס, בין סלונים ונובוגרודק. עיירה שלא הייתה מרכז מינהלי, לא מרכז מסחר, לא מרכז תעבורה. כתב ברוך קפלינסקי, היסטוריון ז'טל ומחבר הפרק המרכזי בפנקס: "אך היא הייתה מרכז יהודי קטן ל-3,000 נפשות יהודיות." ארבע מאות חמישים שנה ב-1498, לראשו
21 באפר׳
עדויות שורדים
בקולם של השורדים
עדויות ישירות מהפנקס ומראיונות. מה ראו, מה שמעו, ומה הם מספרים שלא יישכח.
ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל: "ללכת לבית העלמין או לא?"
ב-30 באפריל 1942, בוקר שחור של האביב הבלארוסי, הגרמנים הורו לכל יהודי ז'טל להתאסף בבית העלמין הישן לביקורת תעודות. ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל עמדה לבדה עם ההחלטה הזאת: בעלה, שאול קפלינסקי, כבר היה אסור. בנה, רפאל, נורה באקציה של 120 הגברים, שלושה חודשים קודם. "הייתי נואשת מאוד," כתבה. היא ניסתה להחליט בצורה הגיונית. "ללכת לבית העלמין או לא?" "תחילה לא ידעתי מה לעשות. ללכת לבית העלמין או לא? אולי אסתתר? לא, אני פוחדת, החלטתי ללכת." היא הלכה. ליד תלמוד התורה, כשראתה את הנאספים, ה
לפני 5 ימים
אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל: ״משחק ילדים״
אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל נולד בז'טל ב-29 בדצמבר 1931. כשנכנסו הגרמנים לז'טל עוד לא מלאו לו עשר שנים. "לא חלפו שלושה שבועות מאז נכנסו הגרמנים לז'טל, ואני התייתמתי. הגרמנים רצחו את אבי עם 125 היהודים הראשונים." הוא היה בן תשע. מתגנב דרך התיל אחרי שהגטו נסגר, לייבוביץ' הפך לפרנס בן תשע. "השתדלתי לעזור לאימא והייתי מתגנב מן הגטו דרך התיל הדוקרני, הייתי קונה אוכל ומביא הביתה. לא אחת רדפו אחריי, אך תמיד נחלצתי." "בקבוצת העשרים האחרונה" ב-30 באפריל 1942, השחיטה הראשונה בז'טל. הגרמני
לפני 5 ימים
שחיטת יהודי ז׳טל 1942: ארבע עדויות על יום ה-30 באפריל
ב-30 באפריל 1942 יצאו הגרמנים והמשטרה המקומית לרחובות ז'טל. תוך שעות ספורות נרצחו כאלף יהודים מבני הקהילה. האקציה הראשונה הותירה אחריה עיר שסועה, משפחות קרועות, ושורדים שנשאו את מה שראו עיניהם. פוסט זה אינו מסכם את האירועים. הוא מביא ארבעה קולות שנכחו באותו יום. ארבעה אנשים שונים, ארבעה מקומות שונים בתוך אותו בוקר. כל עדות היא עדות בפני עצמה. יחד הן מתארות את שחיטת יהודי ז׳טל 1942 מבפנים. שחיטת יהודי ז׳טל 1942: ארבעה קולות מאותו בוקר ב-29 באפריל בלילה ראתה מאשה ראזוואסקי עשרו
לפני 5 ימים
פרטיזנים
לוחמי היערות
ז'טל הוציאה ליערות יותר לוחמים יהודים מרוב קהילות בלארוס. זה הסיפור שהציל חלק מהעיירה.
קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה: ניצחון שהגיע מאוחר מדי
ספטמבר 1942. שני איכרים הגיעו למטה האוטריאד של ז'טל עם ידיעה. ארבעים כלי רכב גרמניים חצו את נהר הניימן וכיתרו את הכפר דוברובקה. הגרמנים גירשו את האיכרים ומשפחותיהם אל תוך כמה אסמים גדולים, הטעינו את כל רכוש הכפר על משאיות, והעבירו לגדה השנייה של הנהר. מה שקורה שם ברגע זה, האיכרים שברחו אינם יודעים. הם ברחו כל עוד שנשמה בהם. משלחת עונשין שלום גרלינג, מפקד בפלוגה היהודית של אוטריאד ז'טל, תיעד את קרב הפרטיזנים של ז'טל בדוברובקה בעדות שנכתבה לפנקס ז'טל לאחר המלחמה. הוא הסביר מיד
לפני 5 ימים
ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל: "ללכת לבית העלמין או לא?"
ב-30 באפריל 1942, בוקר שחור של האביב הבלארוסי, הגרמנים הורו לכל יהודי ז'טל להתאסף בבית העלמין הישן לביקורת תעודות. ליזה קפלינסקי שורדת ז׳טל עמדה לבדה עם ההחלטה הזאת: בעלה, שאול קפלינסקי, כבר היה אסור. בנה, רפאל, נורה באקציה של 120 הגברים, שלושה חודשים קודם. "הייתי נואשת מאוד," כתבה. היא ניסתה להחליט בצורה הגיונית. "ללכת לבית העלמין או לא?" "תחילה לא ידעתי מה לעשות. ללכת לבית העלמין או לא? אולי אסתתר? לא, אני פוחדת, החלטתי ללכת." היא הלכה. ליד תלמוד התורה, כשראתה את הנאספים, ה
לפני 5 ימים
אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל: ״משחק ילדים״
אברהם לייבוביץ שורד ז׳טל נולד בז'טל ב-29 בדצמבר 1931. כשנכנסו הגרמנים לז'טל עוד לא מלאו לו עשר שנים. "לא חלפו שלושה שבועות מאז נכנסו הגרמנים לז'טל, ואני התייתמתי. הגרמנים רצחו את אבי עם 125 היהודים הראשונים." הוא היה בן תשע. מתגנב דרך התיל אחרי שהגטו נסגר, לייבוביץ' הפך לפרנס בן תשע. "השתדלתי לעזור לאימא והייתי מתגנב מן הגטו דרך התיל הדוקרני, הייתי קונה אוכל ומביא הביתה. לא אחת רדפו אחריי, אך תמיד נחלצתי." "בקבוצת העשרים האחרונה" ב-30 באפריל 1942, השחיטה הראשונה בז'טל. הגרמני
לפני 5 ימים
פעילות הארגון
מה אנחנו עושים היום
כינוסים, אזכרות, ספרים ויוזמות. הדור שממשיך לשמור על הגחלת.
פנקס ז'טל בעברית: הספר שישב על המדף 66 שנה
הספר ישב על המדף. שנים רבות. בבתים רבים של בני ז'טל בישראל ובעולם עמד "פנקס ז'טל" על המדף. הכריכה שחוקה מעט. הדפים הצהיבו. השם על הכריכה כתוב ביידיש. בני ובנות הדורות השניים והשלישיים לא קראו בו. לא כי לא רצו. כי לא יכלו. ב-1957, כשיצא הפנקס לאור בתל אביב, כתב העורך מכתב מיוחד. הוא קרא לו "אל הקורא העברי". הוא ידע בדיוק למי הוא כותב. אני מניח שנולדת בישראל. כאן גדלת וחונכת. לא כן הוריך. עריסתם עמדה אלפי קילומטרים צפונה מירושלים ומתל אביב, שם, בז'טל. את השם ז'טל שמעת, לא פעם,
14 באפר׳
© ארגון יוצאי ז'טל ודורות ההמשך · www.zhetel.org
bottom of page